איך מזהים יהלום מזויף?

המסחר ביהלומים פותח במאה ה-18 באמסטרדם ולאחר מכן בבלגיה על ידי סוחרים יהודים. מדוע דווקא יהודים היו סוחרי יהלומים מוצלחים כל כך? משום שהיהודים נתפסו כאמינים במיוחד (קחו את זה, אנטישמים). ביהלומים אמינות היא פחות או יותר הכל: מרבית האנשים אינם מבינים ביהלומים בעצמם, ולכן רבים הם אלו שחוששים מאוד כאשר הם קונים יהלום. בסופו של יום, מדובר ברכישה יקרה מאוד, וכולנו חוששים שינסו "לדפוק" אותנו. 

ישנן כמה דרכים בהן סוחר יהלומים יכול להונות את הלקוח שלו, אבל נתרכז בשלוש עיקריות: אפשרות אחת היא לתת לנו יהלום במחיר גבוה בהרבה ממחיר השוק שלו; אפשרות שנייה, היא למכור יהלום באיכות נמוכה יותר ממה שהמוכר הצהיר שהוא; אפשרות שלישית, והבעייתית מכולן, היא פשוט למכור יהלום מזויף בטענה שמדובר ביהלום אמיתי. משתי הדרכים הראשונות אין דרך אפקטיבית להזהיר אתכם, וכאן האמינות באמת חשובה. אולם לגבי הדרך השלישית, יש כמה דברים שכדאי לדעת בטרם קונים יהלום (או "יהלום") במיטב כספכם.

קודם כל, מה זה בכלל יהלום מזויף?

ליהלומים יש כל מיני סוגים של תחליפים שונים. לעתים לתחליפים הללו יש ערך בפני עצמן, אך הוא לרוב נמוך בהרבה משל יהלום, ולכן מי שנותן אותם במקום יהלום, הוא תכלס שרלטן. יש כמה תחליפים עיקריים: זירקוניה, מואסניט ויהלומי מעבדה. 

זירקוניה

לאדם שאינו מבין ביהלומים, זירקוניה נראית ממש דומה ליהלום, ולעתים קשה להבחין מרחוק בין זירקוניות (יהלומים מזוייפים) לבין יהלומים אמיתיים. זירקוניות נותנות "החזרי אש" יפים מאוד (שבירת קרני אור בצורה צבעונית), אפילו יותר מיהלומים, אבל יש לה פחות החזרי ברק לבן. 

לכן, איך אפשר לזהות אם מדובר בזירקוניה? תרימו את היהלום קרוב למנורה בחדר. תנו לו זווית, ותראו אם יש נצנוץ ביהלום. אם יש נצנוץ בתוך האבן עצמה, גוברים הסיכויים שמדובר ביהלום מזוייף. אם לעומת זאת יש נצנוץ בצבעי הקשת מחוץ לאבן, ונצנוץ לבן או אפרפר בתוך האבן, גוברים הסיכויים שכן מדובר ביהלום אמיתי. 

אינדיקציה נוספת היא שקיפות האבן: אם מדובר באבן שאינה משובצת בתכשיט, קחו את האבן ושימו אותה על דף לבן. על הדף תציירו קו עם עט, והניחו את האבן. אם רואים את הקו כפי שהוא (בצורה ישרה), אזי לא מדובר ביהלום בוודאות. אם הקו נעלם, גוברים הסיכויים שמדובר ביהלום (הבדיקה אינה טובה לאבני פנטזי).

אינדיקציה נוספת יכולה להיות המראה הכללי של האבן: יהלומים הם החומר הקשיח ביותר בטבע (10 בסולם מוס), ולכן הם אינם נהרסים בקלות. לכן, אם אתם מסתכלים על אבן (עדיף עם לופה, משקפת יהלומים), ואתם רואים שיש עליה מלא שברים, שריטות, חריטות ושאר מרעין בישין, גוברים הסיכויים שמדובר בזירקוניה, שהיא חומר הרבה פחות קשיח. יותר מזה, אפשר לנסות ליצור נזק באבן עם נייר זכוכית, פצירה או סיכה: אם אתם מצליחים ליצור נזק, אין סיכוי שמדובר ביהלום.

מואסניט ויהלומי מעבדה

מואסניט הוא למעשה מינרל טבעי נדיר במיוחד, הדומה מאוד ליהלום, ויקר הרבה יותר מזירקוניה. אם זירקוניה היא משהו שגם אדם שאינו יהלומן לרוב יכול להבחין בו ללא ציוד, מואסניט הוא תחליף הרבה יותר מורכב, שהרי באמת מדובר בתחליף מוצלח. כדי לזהות מואסניט, עדיף להשתמש בציוד מיוחד, אולם בכל זאת ישנן שתי דרכים שניתן לזהות מואסניט בסבירות גבוהה, גם ללא ציוד (אבל עם לופה). ראשית, במואסניט יש ברק "מוזר" לעומת יהלום, והאור בו נראה שמנוני. קשה להסביר, אבל מזהים זאת בבירור כשיודעים לחפש זאת. כמו כן, אם מסתכלים עם מואסניט דרך "הכתר" (כלומר מהצד, דרך החלק העליון של האבן) יש שבירה כפולה של השתקפות הפאסטות האחוריות של האבן. 

לגבי יהלומי מעבדה, קשה להגדיר אותם כזיוף, שהרי מבחינה כימית וקריסטאלוגרפית מדובר ביהלום לכל דבר. עם זאת, מכונות מיוחדות יודעות לזהות שאכן מדובר ביהלומי מעבדה, שלא גדלו מאות מיליוני שנה בטבע, אלא בתהליכים מואצים במעבדה. יצרני המכונות אינם חושפים את הסוד המסחרי, אולם ההשערה שלי היא שמדובר בבדיקת פחמן 14 לתארוך האבן.