לא שווה את זה: תדלגו על יהלומי מעבדה

תעשיית היהלומים נמצאת בירידה כבר שנים רבות. הסיבות לכך מגוונות: למשל, מוצרים טכנולוגיים שהפכו מתנות אפשריות במקום תכשיטים (כמו למשל אייפון יוקרתי במקום טבעת), עודפי היצע עולמיים של גלם, חשיפה גבוהה של הענף לעיתות של מיתון כלכלי ועוד.

אולם רבים הם אלו שטוענים שאחת הסיבות לירידה בביקושים, היא ההיצע ההולך וגדל של יהלומי מעבדה. יהלומים אלו (נקראים גם יהלומים סינתטיים, יהלומי CVD או HPHT), הם יהלומים שלא נכרו במכרות היהלומים באפריקה או ברוסיה, אלא "גודלו" בתנאי מעבדה מיוחדים, בטכנולוגיה שהתפתחה והשתכללה רק בעשורים האחרונים. 

מבחינה כימית, היהלומים הסינתטיים הם לכל דבר: קחו מיקרוסקופ, שימו יהלום סינתטי מול יהלום טבעי, ולא תוכלו להבחין בהבדל. אז, למה בכל זאת לא יהלומי מעבדה? נשמע שאנחנו מקבלים ממש את אותו המוצר לא?

אז זהו, שלא. נשאל את זה הפוך: למה שלא תקנו תיק ברברי או לואי ויטון מזויף? הרי מעטים האנשים שיוכלו להבחין בהבדלים גם מקרוב. למעשה, הזיופים של גוצ'י וחברות אופנת העילית כל כך טובים, שהיו לא מעט מקרים בהם אנשים הביאו תיק מזויף לחנות, טענו שהוא נפגם, וקיבלו מקורי במקומו, כאשר למוכרים במקום אין מושג על התרמית שהרגע התרחשה באשמתם. אבל כשאנחנו חושקים במוצר מסוים, אנחנו רוצים "להרגיש עם": אנחנו לא רוצים את החיקוי, אלא את המקור. המקור הוא זה שמלהיב אותנו; המקור הוא זה שאנחנו מאמינים בערך שלו. 

גם ביהלומים מדובר באותו הסיפור בדיוק: מרבית האנשים לא ידעו שמדובר בזירקוניה, או אפילו מוזונייט (דמוי-יהלום איכותי יחסית), אבל אנשים לרוב לא "נהנים" מן ההרגשה של בעלות של תכשיט זירקוניה: הם רוצים את הדבר האמיתי. יהלומי מעבדה הם לא הדבר האמיתי: הם אמנם נראים אותו הדבר, וכאמור כימית הם אותו הדבר, אבל בכל זאת מכשור קיים יודע להבחין ביניהם לבין יהלומים אמיתיים. 

משום כך, כשאתם חושבים על יהלומים, תבחרו ביהלום שמתאים לכם, אבל שווה יותר לבחור ביהלום אמיתי: בחירה שתישאר איתכם לכל החיים. יהלומי מעבדה הם אמנם פופולריים יחסית בתקופה האחרונה, אבל ההימור שלנו היא שהם לא פוגעים כמעט בביקושים ליהלומים, ולטווח הארוך, הם לא יישארו כאן לאורך זמן.